‘טיפולי המרה’
הרב רפי פרץ העז לגעת בסוגיה – ומיד ההסתערות החלה. והיא לא נרגעת, והאדמה עדיין רועדת. כבר מוגשת הצעת חוק לאסור טיפולי המרה, הרב רפי הודיע שהוא ייפגש עם מורים גאים, והצונאמי בעיצומו.
למה זה כל כך חזק, וכל כך מפחיד?
כי זה נוגע בעצם הקיום שלנו.
ומתחת לפני השטח, מתנהלת מערכה אדירה על עצם הקיום הזה.
העולם האקדמי המערבי כבר עשרות שנים מאמין ומחנך לפוסט מודרנה, אבל בקצה הכי הזוי שלה. כזה שמפרק את הכל, שאסור בו להיות עם, מדינה, שייך לאיזה היסטוריה ומורשת, משפחה, מין – כלום בעצם.
כדרכם של תפיסות עולם, גם מהתפיסה הזאת הולכת ומתפתחת תנועה מעשית.
בהתחלה היא רצתה שנפסיק להיות לאומיים. (הם המירו את לאומיים ל’לאומנים’, וגם ל’פאשיזם’ ולפעמים אפילו לנאצים).
אחרי זה הם רצו שנפסיק לאהוב את הארץ שלנו. (המרה: אהבת הארץ = ‘כיבוש’)
משם עברו לצבא. הרי צבא הוא המקום שבו הכי רואים את החוזק שלנו. הוא כור ההיתוך. (המרה: מסירות נפש והגנת המדינה = ‘כוחנות’, פחדנות והססנות = ‘איפוק זה כוח’).
ולמורשת. (המרה: אנחנו נגד עם ישראל = ‘רב תרבותיות’, קבל את כל השחיתויות והעוותים = ‘האחר הוא אני’).
ועכשיו כל הכוח העצום הזה מתמקד במקום שהוא הכי טבעי, והכי מולד, תשאלו את פרויד: הזהות המינית שלי. זה המקום הכי טבעי שלי, שאם הוא לא בטוח – אז אני באמת כבר לא בטוח בשום דבר, אבל לגמרי שום דבר.
לרצון לשנות אם יש אצלי חולשות, בכלל לאמירה שיש נכון ולא נכון, ולתורה ולמסורת ולנורמליות שנגעלת מדבר כזה, הם קוראים: “המרה”. ואז נכנסים כאילו רק בה, אבל בעצם בכל הזהות שלנו.
זו מלחמה נגד התפיסה שיש טוב ורע, שיש נכון ולא נכון. שיש דברים שגם אם נולדתי עם רצון אדיר לעשות אותם – יכול להיות שהם פשוט רעים, ואני צריך לשנות את עצמי, או להתגבר.
אסור שיהיו ערכים, אסור לרצות להגיע לאיזה מקום אחר, ואם כן – אתה חשוך, ומסוכן, ובטח שלא יכול להיות שר חינוך.
מאחורי הזעזוע מההמרה מסתתר זעזוע מלהיות עם ישראל. מלהיות בנים של אברהם יצחק ויעקב, לאהוב את העם הזה, לרצות את כל הארץ שלנו, לעמוד בגאוה מתחת דגל כחול לבן שמתנפנף ברוח ולדעת: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ואנחנו גאים בה, אוהבים אותה – וכך נמשיך.
