נותנים את הנשמה למדינה – אבי מעוז

(פורסם בתמצית בעיתון בשבע בתאריך כ”ה שבט תש”פ)

סיסמת הבחירות הישנה והטובה – “נותנים את הנשמה למדינה. המפד”ל”, מלבד היותה מוצלחת מבחינה שיווקית, קליטה ובהירה, היא גם טמנה בחובה אמת גדולה. ‘נותנים את הנשמה למדינה’ – אוהבים, תומכים ורתומים עד כדי מסירות נפש. ‘נותנים את הנשמה למדינה’ – מוסיפים בה עוד ועוד יהדות, עוד ועוד נשמה.

אומנם נכון שהסיסמה הזו שירתה את המפלגה הדתית לאומית אך ורק במערכת בחירות אחת, מכל מקום היא הייתה השקפת עולמה ושאיפתה של המפלגה מאז ומעולם. מנהיגיה ונבחריה הלכו ובאו, טובים יותר וטובים פחות, אך מצעה נותר בעינו – נותנים את הנשמה למדינה.

המפלגה הדתית לאומית קמה מיסודה של תנועת המזרחי (והפועל המזרחי), זו שלקחה על עצמה לדאוג שהתנועה הציונית לא תעסוק רק בהצלת עם ישראל ובהשבתו לארצו, כי אם גם בהשבת עם ישראל לתורתו וערכי חייו.

מרגע הקמתה הייתה תנועת המזרחי שותפה למאבקים רבים בתוך התנועה הציונית, כולם מאבקים הנוגעים לאופייה הדתי והתרבותי.

אחד מתומכיה הגדולים של תנועת המזרחי היה מרן הרב קוק זצ”ל, אשר בא במגע איתה, עודד, דחף ואף מחה והוכיח כשנדרש לכך. הרב זצ”ל תבע ותלה במזרחי גדולות ונצורות. הוא ראה בה פתח ישועה וקיווה שעל ידה תינצל התנועה הציונית כולה מהמשך ההליכה בכיוון החילוני בו היא צעדה. פעמים רבות דרש הרב מנבחרי התנועה להרים ברמה קולם כנגד עוולות דתיות ותרבותיות אשר היו בתנועה הציונית, להוסיף רוח של יהדות בכל פינה מפינותיה ולהכריז שההתעוררות לציון נובעת כולה מרוחה של תורה. עליכם “לזרוק את הנשמה בגווייה הזאת”, בתנועה הציונית אשר עד כה היא גוף חסר נשמה, תבע הרב מאנשי המזרחי.

פעמים לא מעטות מצאה עצמה תנועת המזרחי ‘ננזפת’ על ידי הרב, משום היותה פשרנית מדי ביחס לעוולות הדתיות והתרבותיות אשר התרחשו באותה תקופה תחת חסותה של התנועה הציונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה אף הקים הרב את תנועת ‘דגל ירושלים’, מתוך כוונה להפוך אותה ללב הפועם של התנועה הציונית. אולם הרעיון של ‘דגל ירושלים’ לא התרומם ולאחר כמה שנים חדל הרב קוק מלעסוק בו באופן ישיר. פעם, כשנשאל בנו, הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, מה עלה בגורלה של ‘דגל ירושלים’ ומדוע אין מי שעוסק בהקמתה מחדש, הוא ענה כי תפקידה של ‘דגל ירושלים’ חזר אל ‘המזרחי’.

לאחר קום המדינה ‘המזרחי’ ו’הפועל המזרחי’ התחברו והפכו יחד למפלגה הדתית לאומית – המפד”ל.

אותה מפד”ל, על אף שרבים כמעט כבר שכחו, הייתה המנוע המשמעותי ביותר של הוספת יהדות במרחב הציבורי במדינת ישראל.

לא פעם היו אלו חברי המפד”ל אשר השתמשו בכוחם הפוליטי עד כדי הפלת ממשלות, אך ורק בגלל נושאים דתיים ותרבותיים. קיפוח מעמדם של בתי הדין הרבניים, שמירת הכשרות במטבחי הצבא וחילולי שבת בפרהסיה – כל אלו ועוד היוו עבורם סיבה מספקת לשבירת הכלים. גם מאבק בעד הקמת זרם דתי לחינוך ילדי העולים מארצות ערב, הביא לידי התפטרותו של מנהיג המפלגה, הרב מימון ז”ל.

השנים חלפו, התנועה שמרה פחות או יותר על אופייה, אך זירת המאבקים על נושאי דת ומדינה איבדה את תשומת ליבו של הציבור הדתי לאומי לטובת המאבקים על שלמות הארץ וההתיישבות ביש”ע. התנועה הייתה ממובילות המאבק כנגד הסכמי השלום וכנגד וויתור על חלקי המולדת, לעיתים רבות אף שילמה על כך מחירים פוליטיים, ולעיתים נכנעה. עם התגברות המחלוקת בין הצדדים השונים במאבק בעד ונגד ההתיישבות ביש”ע, תפסה לעצמה המפד”ל משבצת קבועה ומיתגה את עצמה כתנועה שזהו עיקר פועלה. 

שינוי שמה של המפלגה לפני למעלה מ-11 שנים, יחד עם השאיפה החדשה של המנהיגים החדשים לשים יד על ההגה של הנהגת המדינה, היוו קביעת צורה חדשה למפלגה. דגל האחריות על אופייה היהודי של המדינה קופל ובמקומו הוצבו מספר דגלים חדשים.

השאיפות הנעלות והתביעות הרמות אליהם כיוון מרן הרב קוק זצ”ל את תנועת המזרחי, קיבלו על ידי מנהיגיה החדשים של המפלגה תפנית של מאה שמונים מעלות; תחת ההבנה העמוקה במהות ובערך הרב שיש למפלגה אשר שׂמה לה למטרה לדאוג ליהדותה של המדינה, תחת התביעה ‘לזרוק נשמה בגווייה הלאומית’, נזרקו לחלל האוויר, בתרגילים של יחסי ציבור, סיסמאות שטחיות לועגות ומלאות גאווה: ‘נמאס לנו להיות מש”קי הדת של המדינה’ ו’שמים יד על ההגה ומובילים את המדינה’. הצביון היהודי של מדינת ישראל הונח אחר כבוד בקרן זווית ואת מקומו תפסו חלומות על הנהגה.

לצערנו היו חלקים מאתנו אשר נלהבו והתאהבו בבשורה החדשה. לא עוד קטנים ולא משמעותיים, לא עוד עיסוק בפרטים לא פופולריים כמו חוק השבות, שבת, כשרות, גיור ונישואים, מעתה אך ורק נושאים נחשבים ובעלי רייטינג – כן ולא שחרור מחבלים, הסדרת יישובים ושינוי המערכת לבחירת שופטים.

מבלי לשים לב ומתוך כוונה טובה לקחת אחריות ולתפוס את ההנהגה, ויתרנו לעצמנו וממילא למדינה כולה על ערכים רבים. מי שכבול לרצון לשים את ידו על ההגה ולהנהיג, מתקשה מאוד לעמוד כחומה בצורה ביחס לנושאים היורדים לשורשה של הזהות היהודית במדינה, בטח כאלו הנחשבים בעיני ה’מומחים’ ל’חביות נפץ’ של ממש.

ובינתיים, במציאות האמיתית ולא בעולם של דמיון, אין חלל ריק. אם אין לנו מפלגה דתית לאומית הדואגת לזרוק נשמה במדינה, המציאות לא דורכת במקום. בזמן בו ישנם חלקים בתוכנו השוגים בדמיונות ושוכחים את ייעודם ותפקידם האמיתי, ישנם אחרים הפועלים ללא הרף כדי למחוק ממדינת ישראל כל סממן של זהות יהודית ועבורם אין זה משנה ידיו של מי מונחות על ההגה. אמיתות וערכים אשר עד לפני פחות מעשר שנים היו היסודות הפשוטים ביותר של חיינו, הפכו להיות חסרי זכות לבוא בקהל והרכבת ממשיכה לדהור…

מפלגת נעם לקחה על עצמה למלא את תפקידן ההיסטורי של תנועת המזרחי והמפלגה הדתית לאומית. אנו מקבלים על עצמנו את התפקיד מתוך ענווה אל מול גודל הייעוד וההכרה עד כמה הוא הכרחי היום יותר מתמיד. אנו מקבלים על עצמנו לבחור תמיד ביהדות, ולא ללכת שולל ולנהות אחר מקסמי שווא של ‘כאילו הנהגה’ וקבלת תפקידים נחשקים. אנו מבינים שהשאיפה להנהיג את המדינה אסור לה שתוביל לוויתור כלשהו על ייעודנו הראשי והעיקרי – זריקת נשמה במדינה; שמירה וחיזוק זהותה היהודית של מדינת ישראל.

אנו יודעים שאנו לא לבד ולא קול קורא במדבר, קולנו. אנו מזמינים אתכם, המאמינים בדרכנו, אלו אשר אינם מיואשים כי אם מלאי ציפייה לתוספת קדושה במדינתנו, בואו וחנו תחת דגלנו.     

אבי מעוז, ירושלים.
לשעבר, מנכ”ל משרד הפנים ומשרד השיכון (99-04) וממייסדי מפלגת נעם .